חברת SEGA אספה כדורגלני עבר והווה, ומפורסמים אחרים, לפרויקט מיוחד - We Are The Managers.
הפרויקט שעלה באתר wearethemanagers.com מציג סרטונים של מפורסמים שמספרים את סיפור ההתמכרות שלהם למשחקי Football Manager.
איך ההתמכרות התחילה? איך המשחק משפיע על חייהם? מתי הם מספיקים לשחק, וכמה זמן?
הסיפור של נאסר שאדלי (קשר בלגי)
במציאות: קשר טוטנהאם
ב-Football Manager: מנג'ר טוטנהאם
להיות שחקן כדורגל זה מדהים, אתה משחק כדורגל מול עשרות אלפי אנשים, הרבה משחקים, אני חושב שזה כמו לחיות בחלום.
אני חושב על כדורגל כל הזמן. לכבוש שער מול קהל גדול זה מטורף, ממלא אותי בשמחה.
כשעונת הכדורגל מסתיימת, אנחנו לא משחקים כדורגל ואני לא יכול לעשות שום דבר. משתעממים בלי החברים לקבוצה.
אם לא היה לי Football Manager בזמן הפגרה הייתי מתחרפן. אני משחק בו כל הזמן. יש כל כך הרבה מה לעשות במשחק, לאמן שחקנים, לקבוע טקטיקות, אני חושב שזה די אמיתי.
זה גם מאוד עוזר לי. כשאנחנו משחקים באירופה, אני אוהב ללמוד יותר על שחקני הקבוצה היריבה, אני מסתכל על היכולות שלהם במשחק ועל החסרונות.
אני חושב שלפעמים זה יותר טוב מהעולם האמיתי, למשל במציאות אני לא חושב שהאוהדים באנגליה המציאו שיר אוהדים בשבילי, אבל במשחק אני המצאתי שיר לעצמי. אני שר אותו כל הזמן, כשאני מנקה, כשאני מבשל, זה שיר קליט מאוד ("הו נאסר נאסר שאדלי").
הסיפור של קרלו קודיצ'יני (שוער איטלקי)
במציאות: שוער צ'לסי לשעבר, מאמן נבחרת הנוער של אירלנד בהווה
ב-Football Manager: מנג'ר מילאן
כדי לספר את הסיפור שלי, צריך לחזור הרבה שנים אחורה, בערך לשנת 1998.
הייתי השוער של קסטל די סנגרו, קבוצה קטנה של כפר קטן באיטליה. באותו זמן התחלתי לשחק ב-Football Manager ופשוט לא יכולתי להפסיק כבר מההתחלה.
אני זוכר שהלכתי לאימון בקבוצה שלי, ואז זו הייתה תקופת סוף העונה בשמירה שלי ב-FM, ופשוט מיהרתי להגיע הביתה מהאימון כדי לגמור את העונה.
גם אחרי משחקים בימי ראשון, הייתי הולך הביתה למחשב. פתאום היה ערב, ואז לילה ואז שמתי לב שהשמש כבר זורחת. אמרתי לעצמי תמיד: עוד משחק אחד, רק עוד משחק ואלך לישון. פשוט לא יכולתי להפסיק.
כשעברתי לשחק בצ'לסי באנגליה זה היה אותו דבר. הייתי משחק בכל עונה, כל שנה, במיוחד באוטובוסים של הקבוצה בדרך למשחקים, גם שיחקתי נגד חברים לקבוצה - ג'ון טרי, ג'ון הארלי, ג'ודי מוריס.
אני זוכר שהיו צעקות באוטובוס של הקבוצה, התחושות היו כל כך חזקות כששיחקנו FM.
היום אני מאמן באירלנד, אז המשחק מהווה בשבילי כלי חשוב. אני מחפש שחקנים, רואה סטטיסטיקות. כשאתה עושה סקאוטינג ומתעסק עם שחקנים, FM יכול להיות כלי מאוד יעיל.
התחושה שהייתה לי כשהפסדתי במשחק גמר, או במשחק על האליפות, הייתה נוראית. ממש הרגשתי כמו מנג'ר אמיתי שעובר את הדברים האלו, זה היה מתסכל ומאכזב בטירוף.
הסיפור של בפטיסט לורבר
במציאות: קומיקאי צרפתי
ב-Football Manager: מנג'ר פ.ס.וו איינדהובן
המשפחה שלי והחברים לא יכולים להבין מה אני מרגיש בזמן שאני משחק FM. אני מרגיש כמו מנג'ר. אני כל הזמן חושב ומתכנן מה אני הולך לעשות כשאגיע הביתה. אני חושב על הקבוצה שלי כל הזמן, פשוט כל הזמן. זה מאוד מוזר, כמו חיים אחרים שאני מנהל, חיים של מנג'ר.
כשהייתי בבית הספר, אמא שלי רצתה להרוג אותי ולשבור את המשחק, כל שנה זה היה ככה. לא למדתי, לא עבדתי, רק שיחקתי ושיחקתי.
מאז שהתחלתי להיות מפורסם בצרפת אני לא יכול לשחק FM כי בשבילי זה אומר לעבוד ב-2 עבודות, זה היה עצוב בשבילי.
פעם אמרתי לחברה שלי: "אני רוצה לקנות משחק מחשב ואני רוצה שתביני שזה משחק שדורש הרבה זמן". היא ענתה לי: "כן כן, אין בעיה, תקנה את המשחק". חזרתי הביתה וחברה שלי אומרת לי: "אני הולכת לישון", אז עניתי לה: "כן גם אני אלך, רק אסיים את המשחק. משחק אחד ואני בא לישון".
בבוקר היא שאלה אותי: "מתי נכנסת למיטה?". עניתי לה: "לא יודע. 3 בלילה, אולי 5". אמרה: "מה? מה אתה עושה עד שעה כזו?".
מאז אותו יום, אני חובש קסדה כשאני משחק, אני חושב שזה עדיף לי.
|