נגעו בשמיים - ספ הרברגר
גיבורי המונדיאל ההיסטורים הם בדרך כלל השחקנים הגדולים. בימים הקרובים נציג לכם את המאמנים שעומדים מאחורי הזכיות, והפעם: ספ הרברגר, הנאצי שדאג שיזכרו אותו אחרת בזכות המונדיאל
נכתב ע"י: seb | בתאריך: 09/06/2010 | צפיות: 1743
קטגוריה: כתבות

פורסם באתר וואלה! ספורט, מאת שגיב ברעם.


הנאצי

אם מישהו חיפש פעם את הסיבה לקלישאה על הכדורגל הגרמני, לפיה הוא מדויק ונוקשה, מוטב לו שילמד מעט על ספ הרברגר, האיש שבעצמו אחראי לקלישאות ידועות כגון "הכדור הוא עגול" ו-"כדורגל משחקים 90 דקות". המאמן שהוליך את נבחרת ארצו לזכייה בגביע העולמי הראשון שלה, בשנת 1954.

28 שנים עמד הרברגר על הקווים של נבחרת גרמניה וכל השחקנים שעברו תחתיו נהגו לספר על אדם בעל זרוע ברזל. "הוא היה דמות סמכותית ומטילת אימה", אמר פעם הורסט אקל, "משמעת, התנהגות טובה ודייקנות היו דברים מאוד חשובים עבורו. הוא חי לפי סטנדרטים מסוימים, הוא לא שתה ולא עישן, והוא ציפה לכך גם מהשחקנים שלו. אם היית עושה טעות, הוא היה מעניש אותך, זה יכול היה להיגמר גם בכך שלא תשחק יותר".

אולם למרות שלטון האימים של "הצ'יף" כפי שכינו אותו, או אולי בזכותו, גרמניה, כאמור, זכתה במונדיאל שהתקיים בשוויץ, אחרי ניצחון 2:3 על הונגריה במשחק על התואר. הנבחרת של פושקאש, קוצ'יש, צ'יבור ושות', שבשלב הבתים אף הלמה באותה מערב גרמניה 3:8 ללא תנאי וללא רחם, הייתה אז הטובה בעולם. לגמר היא הגיעה אחרי ארבע שנים תמימות ו-32 משחקים ללא הפסד, אבל במפגש השני בין הנבחרות כבר הייתה ידו של הרברגר על העליונה.

בזמן המלחמה, כפי שסיפרה ברברה סמית ב"אובזרבר", רבים מהשחקנים שהרברגר טיפח, נשלחו להילחם ברחבי אירופה, אבל בד בבד הוא פעל לכך שלא יסוכנו באמת וכך למשל שלח את פריץ ואלטר, שחקנו האהוב, לבסיס חיל האוויר שם הכיר את אחד מהקצינים הבכירים וזה דאג שהשחקן הכישרוני, יד ימינו של המאמן, יתאמן יותר מאשר יעסוק בענייני צבא.



גם בזמן המלחמה הרברגר לא הפסיק לעבוד ולערוך תכניות, בציפייה דרוכה ליום בו עליו יהיה להרכיב שוב את הנבחרת הלאומית. אחרי כניעתה של גרמניה הנאצית הוא הוגדר על ידי חברי ועדה מיוחדת בעיירת מגוריו, ויינהיים, כמי שהיה חבר במפלגה הנאצית ותמך בה, אבל לא נטל חלק פעיל בפעולותיה ולכן לא יישלח למחנה עצורים בברית המועצות. ב-1949 הוקמה ההתאחדות מחדש, אבל בתחילה הרברגר לא היה בתכניות.

פקו באוונס, שחקן ושופט עבר גרמני, היה נשוי ליהודייה ולשניים נולדו שני ילדים. על אף שהמשטר הנאצי חס על חיי בני משפחתו בזמן המלחמה, הוא דאג שחברה אותה ניהל תפשוט רגל אחרי שסירב להפוך לחבר מפלגה, המצב הפוליטי ערער את חיי המשפחה שלו והוא ניהל מספר רומנים. ב-1940 אשתו היהודייה אליזבת התאבדה, וכעבור תשע שנים הוא מונה לנשיא ההתאחדות לכדורגל.

עם או בלי קשר להיותו של הרברגר חבר במפלגה הנאצית, באוונס לא התלהב להמשיך את ההתקשרות עמו. כשהמאמן שמע, הוא נותר המום, אך לא הרשה להלם הראשוני לעצור אותו. הוא יצר קשר עם בכירים אחרים בהתאחדות, התחנן בפני עיתונאים שיתמכו בו פומבית ויצר לובי גדול וחזק להמשך העסקתו כמאמן. באוונס נכנע, הרברגר נותר על הקווים והמשיך להמתין ליום בו שוב יוליך את הנבחרת לטורניר גדול. ב-1954 זה קרה.

אחרי שהוליך את מערב גרמניה למונדיאל בשוויץ משלב המוקדמות, ערך הרברגר חישוב לפיו עליו יהיה לנצח שני משחקים בשלב הבתים על מנת לעלות לרבע הגמר. לפיכך ויתר מלכתחילה על המשחק נגד הונגריה, הרכיב שמונה שחקני ספסל והובס 8:3. "אני מאמין שהיינו מפסידים היום גם עם ההרכב החזק ביותר שלנו", אמר אחרי המשחק וספג ביקורות קשות בארצו.



באחד מהעיתונים נכתב יום לאחר המשחק: "הרברגר, זה הזמן שלך להיעלם. מה שעשית אתמול היה יותר מביזיון. כשמאמן של נבחרת לא יודע מה הוא עושה, עדיף לו שימצא חבל ויתלה את עצמו על העץ הקרוב ביותר". אלא ששני ניצחונות על טורקיה (המשחק השני התקיים כדי לקבוע את זהות העולה) הספיקו לעליית שלב, בדיוק כשם שצפה.

אחרי ניצחונות 0:2 על יוגוסלביה ברבע הגמר ו-1:6 על אוסטריה בחצי הגמר, פגשה מערב גרמניה פעם נוספת את ההונגרים הנהדרים, הפעם למשחק ממנו תצא אלופת העולם. הגרמנים קיוו לגשם, "למזג אוויר פריץ ואלטר" כפי שהגדיר אותו הרברגר, וזאת משום ההנחה שואלטר משחק טוב יותר כשיורד גשם ומתקשה מאוד בחום מאז שחלה במלריה בזמן המלחמה. שעות לפני שהמשחק החל אכן נפתחו שערי שמיים.

מזג האוויר אמור היה להקשות על ההונגרים הטכניים ופושקאש לא היה כשיר במאה אחוז אחרי פציעה מהמשחק הראשון מול הגרמנים, אבל שערים שלו ושל צ'יבור בדקות הפתיחה, רמזו על תוצאה דומה לזו מהמשחק הראשון בין הקבוצות. אלא שהפעם המערב גרמנים סירבו להיכנע. מקס מורלוק צימק בדקה ה-10, הלמוט ראן השווה בדקה ה-18 ושש דקות לסיום המשחק קבע את תוצאת המשחק. הגביע נסע למערב גרמניה, לא לפני ששער שוויון של פושקאש לקראת הסיום נפסל בטענה שנויה במחלוקת לנבדל.

בגרמניה נודע אותו יום כ"נס של ברן" ושם מגדירים את משחק הגמר לא רק כניצחון ספורטיבי, אלא כיום בו ניצתה במדינה תקווה מחודשת לעתיד טוב יותר. פרנץ בקנבאואר, שהיה בן תשע בזמן שנבחרת מולדתו הניפה את הגביע העולמי הראשון בתולדותיה, סיפר לימים: "פתאום גרמניה שוב הייתה מישהו. המשחק בברן היווה השראה עבור כל מי שגדל בגרמניה בשנים שאחרי המלחמה. כל המדינה הרוויחה מחדש את הערך העצמי שלה".



ב-2003 יצא לאקרנים סרט עלילתי על אותו יום, סרט שגרם לרבים, ביניהם הקנצלר דאז, גרהרד שרדר, להזיל דמעה בזמן שצפו בו. צדק קוסמי לא היה מאפשר לגרמניה לזכות בגביע העולמי כעשור בלבד אחרי שטבחה בבני אדם, אבל מאמנה, חבר לשעבר במפלגה הנאצית, הוליך אותה לשם בעזרת כריזמה אדירה ושלטון ביד ברזל. כעת מה שזוכרים ממנו הן אותן קלישאות בהן נהג להשתמש ואת היותו האיש על הקווים ב"נס של ברן".


פורסם באתר וואלה! ספורט, מאת שגיב ברעם.
מאמר זה הועלה ע"י המשתמש seb בתאריך 09/06/2010
FMisrael.com - אתר המנג'ר הישראלי